תכנית הטלוויזיה

לגעת ברוח

 כתבה בידיעות אחרונות על התערוכה באו"ם

http://m.yediot.co.il/Articles/4912372

 

כתבה בערוץ הראשון על התערוכה באו"ם

                                                                                                              https://youtu.be/RjpoaCDxH3k

 

 כתבה בקול ישראל על התערוכה באו"ם

 http://www.thetower.org/4648-israeli-sculptors-new-exhibit-displayed-at-un-examines-refugees-and-their-possessions/

 

הוושינגטון פוסט :

תערוכת היחיד של האמנית הישראלית אורנה בן-עמי, ב Hillyer Art Space, נדמית כה נלהבת להניע אותנו לאחור בזמן עד שההליכה בעקבותיה הופכת בלתי ניתנת לסירוב ואנו נעים...

 

...פרשנויותיה הפיסוליות לעצמים מן היום-יום - מיטת יחיד שמסגרתה עשויה מתכת, ספסל, עליו שרועה דמות מכוסה או עריסת תינוק – מעלה בזכרון את חפציו הנוירוטיים של רוברט גובר משנות ה-90. החומרים בהם היא משתמשת – כל יצירותיה עשויות מברזל בגימור מחוספס, מאזכרים את יצירותיו המאיימות של ריצ'רד סרה בעופרת ובפלדה משנות ה-70 וה-80, ורוחה של התערוכה, אוירתה שכולה תקוות בוציות ומסתוריות, משיבה אלינו סוריאליזם כפי שיצרו בו מגריט ודאלי....

 

 

 

 

"קריעה"

חנה קופלר (מתוך קטלוג התערוכה "ארעי באופן קבוע- מוזיאון ר"ג).

 

כנקודת מוצא להצבה הנוכחית של אורנה בן­עמי, ברצוני להפנות את

תשומת הלב לעבודת קיר קטנה ומינימליסטית ששבתה את עיני עוד בטרם נולד המיצב על מכלול מרכיביו.

 

עבודת המפתח "קריעה", סימן אבלות יהודי שדימויו צווארון ברזל חתוך

ושסוע, ממצה, לטעמי, את העיסוק האובססיבי של בן­עמי במהות הקיום  "כאן" ל"שם", את המעבר מזיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי, את צביון

המוות ואת הציווי לחיים אספקטים שאותם היא מפתחת בהמשך, בעבודות  המאכלסות תערוכה זו.

 

קרא עוד...

 

 

הרכות שבפלדה

על פסליה של אורנה בן עמי

רותי אופק האוצרת הראשית של מוזאוני תפן

 

האדם היה תמיד הנושא המרכזי בפיסול המסורתי. גוף האדם בעירום, בבגדים, בתנוחות שונות, שימש מוטיב מרכזי ליצירות פיסול במהלך הדורות. האדם עמד במרכז הפיסול ואילו החפץ היה בשוליו. אצל אורנה בן עמי מצב זה מתהפך. החפץ השימושי, שהוא מעשי ידי אדם, עומד במרכז פסליה, ואילו האדם עצמו נותר בלתי נראה. החפצים המפוסלים מעוררים תחושה של שאריות, של חפצים שכבר יצאו מכלל שימוש. החומר הפיסולי, הפלדה, מקבע את קיומם של החפצים, שהיו במקור חפצים ארעיים, עשויים חומרים מתכלים, לעיתים רכים, כמו בד, קרטון, נייר, עץ, פלסטיק ועור. צבע החלודה הטבעית של הברזל מקבע לדברי בן עמי את הזיכרון – פטינת זיכרונות הילדות והחוויות האישיות של האמנית.

 

השימוש של בן עמי בסמלים מקנה ליצירתה מנעד רחב של פרשנויות אפשריות. לסמלים יש משמעויות שונות: אוניברסליות, לוקאליות ואישיות. כאשר בן עמי מפסלת נעל בלט תלויה על הקיר (פוינט, 2002), וקצות הנעל מכופפות את הברזל שעליו היא ניצבת, אפשר  לתת לעבודה יותר מפרשנות אחת. האם זו רקדנית "שתלתה את נעליה", כלומר "רקדנית שסיימה את הקריירה שלה" בלשון הרקדנים? ואולי החומר הרך של הנעל במקור, שהפך בפסל לחומר נוקשה, חזק ועמיד שיכול לקמט את הברזל, הוא מטפורה לרכות הנשית שיש בכוחה לכופף את "המין החזק"?

קרא עוד...

 

אירוניה בברזל

פרופסור אלסנדרו מאסי, רומא

 

הפיסול ידע מעלות ומורדות בעידן המודרני ומאז תום מלחמת העולם השנייה סבל מדעיכה במעמדו כצורת אמנות מפארת ומהוללת, אף כי בתחום העיצוב העירוני והאדריכלות נותר מעמדו איתן כבעבר. הפיסול המודרני, שנטש את תפקידו עתיק היומין, העדיף לעסוק בצורות נרטיביות שונות, שלא תמיד הובנו על ידי קהל הצופים ולא תמיד היו לטעמו.

 

קרא עוד...

 

 

חיים, מוות, אהבה, פרידה, זיכרון, געגוע...

חנה קופלר

כל מסכת יצירתה של אורנה בן-עמי היא מסע ארוך ומתמשך מן הסמוי מן העין אל המודע והנגלה. את "חומרי הנפש" שלה המירה כבר בראשית דרכה בברזל, ומיקדה את המבט ואת הקשב אל צדו הנסתר של החומר הקשה. חרף המאמץ הפיזי הכרוך בעיבוד החומר מתמסרת בן-עמי לעבודה בברזל, הדורשת שליטה ומיומנות טכנית גבוהה. היא מכניעה את המתכת הקשה במו ידיה, אך נגיעתה שונה מזו של פַּסָלים גברים, דוגמת קדישמן, תומרקין, שמי, מלר או דורצ'ין, שכינה את עצמו בשעתו "פועל פיסול". היא מתעלמת מטבעו הקשוח של הברזל, "מאלפת" ו"מרככת" אותו, עד שחומריותו נטמעת במהויות הקיומיות שעליהן מתבסס מכלול יצירתה: זיכרון, חיים, מוות, אהבה, פרידה, געגוע...

 

קרא עוד...

חלק 1

חלק 2

מן העתונות